אני מבחינה בין חוויות מעצימות לחוויות מטלטלות. למרות שיש בהן הרבה מן המשותף.
אינטגרציה לחוויות מעצימות 
ברוב החוויות הללו אנחנו חווים ״פתיחת דלת״ המאפשרת לפגוש דברים בצורה שונה מהתפיסה הרגילה שלנו.
אנשים מתארים את החוויה בכל מיני דרכים:
תובנות חדשות שעלו להכרה בפתאומיות .
חוויות מיסטיות שלא נחוו קודם.
בהירות לגבי מערכות יחסים.
תחושה של אחדות עם הטבע היקום והאלוהות.
מודעות חדשה לרגשות, התנהגויות ואמונות שמשתנות.
משמעות החיים לצד חוויות מוות המבהירות משהו על הקיום שלנו.
תחושה שקיימים כוחות נוספים במרחב שיכולים לתמוך בנו.
תחושה בהירה וברורה יותר של ״היותי״ ועוד...

אנשים שחוזרים מחוויה מעיין זו עשויים להרגיש פער גדול בין חיי היום יום לחוויה שחוו.
בין אם פער מתסכל, לעיתים עד כאב, לבין רצון עז שהחוויה תוטמע לחיי היום יום ולא תתפוגג לחוויה חד פעמית.
בתהליך האינטגרציה נאט לתוך מה שקרה ונתבונן בסקרנות מחודשת במה שקורה עכשיו.
נמשוך מהחוויה חוטים לתוך חיי היום יום. נגלה את מתנותיה. נבין כיצד לתת לה ביטוי מתמשך כך שנחוש רווחה

ואפשרות לחיות את חיינו במלאות, שייכות ואהבה.

באינטגרציה נחפש ונזהה את הנרטיב העיקרי שעבר כחוט השני בחוויה.
נתבונן על החוויה הזו מפרספקטיבות שונות. במידת רוחק, במבט מלמעלה ממעוף הציפור.
מתוך התקרבות לחלקים מהחוויה, בהסכמה לשהות בהם, להתבונן על מה שקורה לי עכשיו אל מולם.

לנשום פנימה את מה שקורה בקבלה תוך עיבוד מילולי.
נטמיע את התובנות מהחוויה לחיי היום יום ע"י מציאת הכלים שעוזרים לי בכך.

נראה מה השתנה בי לטובה. איזו טרנספורמציה עברתי.

​

אינטגרציה לחוויות מטלטלות, מעוררות חרדה, בלבול, תחושה שאני לא מכיר את עצמי, תחושות לא מוכרות.
יש אנשים שהפער בין החוויות הללו לחיי היום יום הוא פער מאוד גדול. הדבר עלול לעורר חרדה גדולה ובלבול.

וגם פחד משיגעון. זה משבר לא פשוט. סדק בכל מה שמוכר.
לעיתים עולים זכרונות או חוויות תחושתיות שהודחקו ואז עולה גם בהלה.
לעיתים אנשים מרגישים שהם כבר לא כל כך מזהים את עצמם כי מה שהכירו בעצמם פתאום לא רלוונטי.

תפיסת הזמן והמרחב לא מוכרת והם קצת אבודים בתוך הלא מוכר הזה.
מופיעים "לופים" מחשבתיים שלא מרפים ומעוררים יותר ויותר חרדה.
האינטגרציה במקרה כזה מאפשרת לאדם לא להרגיש לבד עם מה שקורה לו.

להתבונן ולבחון מה הוא צריך בשביל להצליח ולהרגיש ביטחון. ללמד אותו להתבונן פנימה אל עצמו
ואל תחושותיו בעזרת מינדפולנס או טכניקות מ"הגוף – נפש" כמו למשל שיטת האקומי.

נברר איזה מערך תמיכה אפשר ליצור בסביבותיו.
גם במקרה הזה נבנה מחדש, בקצב מותאם, את החוויה של מה היה שם למעשה. נתחיל
להתבונן ולתת מקום לכל מה שעולה בצורה טבעית ואורגנית.

התנסותיות אלו יכולות להיות מאוד טרנספורמטיביות ומעצימות. לשם כך עלינו לקחת אותן
ואת התוכן שעלה בהן ולהעניק פרשנות מקדמת ומפתחת.